"שקמונה"-חברה ממשלתית עירונית לשיקום הד נ' ברששת

פסק דין

בפניי תביעת התובעת לסילוק יד הנתבע מהדירה שברח' סוטין 4/15 בחיפה והידועה כגוש 10906 חלקה 231/14 (להלן: "הדירה"), וכן לקבלת מלוא התמורה עבור מגורי הנתבע בדירה עד למועד הפינוי.

התובעת הינה והייתה בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה, הבעלים של הדירה.

בשנת 1974 נחתם בין התובעת לבין הורי הנתבע (להלן: "הדיירים החוזיים") הסכם שכירות בלתי מוגנת לשכירות הדירה (להלן: "חוזה השכירות"). הדיירים החוזיים הותירו אחריהם חוב הנאמד לסך של כ – 77,000 ₪.

אמו של הנתבע נפטרה ביום 28.02.08.

התובעת טוענת, כי הנתבע המשיך להתגורר בדירה ללא הסכמתה. לא זו אף זו: הנתבע התגורר ומתגורר בדירה מבלי שישלם לתובעת עבור מגוריו. התובעת טוענת, כי פנתה לנתבע מספר פעמים, במכתבי התראה, אך ללא הועיל. התובעת אף הסבירה לנתבע כי הינו זכאי לפנות לוועדה של משרד הבינוי והשיכון ולהגיש בקשה להכיר בזכויותיו כדייר ממשיך.

התובעת טוענת כי הנתבע נעדר כל זכות בדירה, ואולם הנתבע ממשיך להתגורר בה. לטענתה, על פי הקריטריונים להכרה בדייר כדייר ממשיך נדרש מהדייר החוזי שלא לצבור חובות בנכס ואם הנתבע מעוניין שיכירו בו כדייר ממשיך אזי הוא נכנס לנעליו של הדייר החוזי וכל החובות שנוצרו בתקופה שלפני פטירת האם/הדיירת החוזית יחולו עליו.

בחודש יוני 2008 פעל הנתבע להגשת בקשה להכרה בזכויותיו כדייר ממשיך. ביום 2.11.08, ועל פי החלטת הוועדה העליונה, נדחתה בקשת הנתבע להכיר בו כדייר ממשיך, ועם מתן ההחלטה התובעת פנתה שוב לנתבע וביקשה כי יפנה את הדירה, אך הנתבע לא הסכים לפנות את הדירה וממשיך להתגורר בה עד עצם היום ובלי לשלם עבור מגוריו בדירה.

הנתבעת טוענת, כי ערב פטירת אמו, ולפחות החל מחודש מרץ 2003, הנתבע לא התגורר בדירה. התובעת טוענת, כי רק לאחר פטירת אמו, עבר התובע להתגורר בדירה. לטענתה, על פי בדיקה שערכה, הנתבע מימש זכאותו לסיוע בשכר דירה מטעם משרד הבינוי והשיכון מחודש מרץ 2003, כלומר: עד פטירת אימו קיבל הנתבע סיוע בשכר דירה במשך 6 שנים. הנתבע הצהיר מדי שנה על מגורים ברח' שפירא 5/1 ואף קיבל השתתפות בסך של 450-650 ₪ לחודש. לכן, טענות הנתבע בגין מגוריו עם אימו הנן טענות שווא. התובעת טוענת, כי הנתבע חייב לשלם לה סך של 4,563 ₪ נכון ליום 1.5.08, וזאת בגין שכר דירה למן היום בו נפטרה אימו, ביום 28.2.08 ועד ליום 1.5.08. לחילופין, התובעת טוענת, כי יש לחייב את הנתבע בתשלום שכ"ד ראוי עבור כל חודש בו הוא מתגורר בדירה וזאת בסך של 1,521 ₪ החל מיום פטירתה של אמו ועד המועד בו יפנה הדירה בפועל.

מנגד, הנתבע טוען כי הוא מתגורר בדירה מאז גירושיו בשנת 2000 והוא זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה כדייר ממשיך. הנתבע מודה, כי מסר חוזי שכירות פיקטיביים ושלשל את הכסף לכיסיו ונהנה מסיוע בדמי השכירות כשבפועל התגורר עם הוריו, אך לטענתו, הכספים שקיבל שימשו אותו לצורך קיומו, פת לחם ותרופות. עוד טוען הנתבע כי סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח-1998 (להלן: "החוק" ו/או "חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי") המצוטט ע"י התובעת בסעיף 25 לסיכומיה אינו רלבנטי לענייננו שכן התיקון נכנס לתוקפו ביום 15.7.09 ואין לו תחולה רטרואקטיבית. על התביעה דנן חל סעיף 3 לחוק לפני תיקונו הנ"ל, ועל כן, הנתבע זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה מאחר והינו עומד בתנאי הסעיף לפני התיקון. הנתבע עונה על התנאי של מגורים בדירה 3 שנים עובר לפטירת אימו. ועל כן, ובהתאם להוראת סעיף 3 שחלה אז, היה על התובעת לחתום עמו על חוזה שכירות.

בכל הקשור לחוב הכספי טוען הנתבע כי התובעת לא הצליחה להוכיח כל חוב כספי שכן התדפיסים אשר הנתבעת מנפיקה ממחשביה אינם עומדים בדרישות "רשומה מוסדית".

המסגרת הנורמטיבית

המונח "דייר ממשיך" מוגדר על פי סעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כדלקמן: "דייר ממשיך" – בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרפסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי".

על פי סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי : " (א)  נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים.

(ב)   הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין; ואולם היתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי - יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר, לדירה הציבורית שהוקצתה לו לפי הכללים."

נוסחו המובא לעיל של סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, הינו הנוסח שנקבע בסעיף 69 (2) לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט – 2009 (להלן: "חוק ההתייעלות הכלכלית"), כאשר בסעיף 70 לחוק ההתייעלות הכלכלית נקבע כי: " (א)  הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה, ימשיכו לחול על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009), התגורר עם זכאי בדירה ציבורית אם התגורר כאמור במשך ארבע שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי, ובלבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה.

(ב)   הוראות סעיף 3(א) לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו בסעיף 69 (2) לחוק זה, יחולו גם על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) היה דייר ממשיך ולא מוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, אלא אם כן עד המועד האמור התגורר ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך ארבע שנים לפחות".

על פי סעיף 185 לחוק ההתייעלות הכלכלית, תחילתו של חוק זה מיום 15.7.09 אלא אם נקבע אחרת. בענייננו, לא נקבע אחרת.

אמו המנוחה של הנתבע נפטרה ביום 28.02.08, ומכאן, בענייננו חלה הוראת סעיף 3 (א) לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי לפני התיקון שנעשה על פי חוק ההתייעלות הכלכלית. סעיף 3 (א) לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי לפני התיקון קבע כדלקמן: " נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין".

על כן, בשלב הראשון עלינו לבדוק האם הנתבע התגורר בדירה שלוש שנים לפני פטירת אמו? באם התשובה תהיה בחיוב, אזי הנתבע עונה על הגדרת "דייר ממשיך" על פי סעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי. היה והתשובה לשאלה הנ"ל תהיה בחיוב, אזי תחול בעניינו של הנתבע הוראת סעיף 3 (א) לחוק לפי נוסחה לפני התיקון.